בשנה שעברה חברה בארה"ב שלחה לי לרגל יום הולדתי שני כדורים של צמר Noro Kureyon, שנחשב לשווה במיוחד, יען כי הוא 100% צמר, מיוצר ביפן וצבוע בצביעת יד. הבעיה? לא ידעתי מה לעשות איתו. אז התחלתי לסרוג ממנו את הכפפות מתוך Stitch n'Bitch Nation, ונמאס לי מזה מהר נורא, אז פרמתי אותן אחרי שסרגתי כמה סנטימטרים (משום מה, כמה חודשים אח"כ, סרגתי בדיוק את אותן כפפות מצמר הרבה פחות איכוצ'י).

גדלתי בשנה, סידרתי את הבית, ושוב מצאתי את הצמר הזה (ושוב התחלתי לסרוג ממנו משהו, ושוב פרמתי אותו). דפדפתי קלות בלוח השנה לענייני סריגה שיושב אצלי על מדף הספרים, עד שמצאתי דוגמה לשילוב עיניים שמצאה חן בעיניי, והחלטתי שראוי שזו תהפוך לצעיף. עד שקלטתי שאין שם מספיק צמר בשביל צעיף (כל כדור זה 100 מ'), והחלטתי שאכן, ראוי שהצמר הזה ישמש לסריגת זוג כפפות, כפי שהתכוונתי שיהיה במקור.

יצאו מזה כפפות (או שמא מחממי זרועות?) חמודות למדי, שקל לסרוג אותן בתוך כמה שעות.

להנאתכם, מצורפת כאן ההוראות, ניתן להוריד אותן בקישור הנ"ל. [הדוגמה ב- Ravelry]

חומרים
צמר: 1 כדור צמר בעובי בינוני – 50 גר' / 100 מ' (מתאים למסרגות בעובי 5 בקירוב)
מסרגות ישרות בעובי 7 מ"מ

דוגמה
שורה 1 (פנימי): ע' ימין, ע' שמאל
שורה 2 (חיצוני): סריגת ימין

הוראות
להעלות 30 עיניים
לסרוג שורה ראשונה בסריגת ימין
לסרוג לפי הדוגמה לאורך 19 ס"מ
בשורה פנימית – ע' שמאל, להוסיף עין בסריגת ימין, להמשיך לסרוג בהתאם הדוגמה עד שנותרת עין אחת, להוסיף עין בסריגת שמאל, ע' ימין.
לסרוג שורה בסריגת ימין.
ע' ימין, להוסיף עין בסריגת שמאל, להמשיך לסרוג בהתאם הדוגמה עד שנותרת עין אחת, להוסיף עין בסריגת ימין, ע' שמאל.
לסרוג לפי הדוגמה עד שהאורך מגיע ל-26 ס"מ.
לסגור את העבודה.

סיום
לתפור את הצדדים באופן שנשאר מקום לאגודל בהתאם לנוחות, ולהחביא כהלכה את קצוות החוט, כך שלא ייפרם בטעות.

קרושה זה אחד הדברים שתמיד הכי הפחידו אותי בעולם. אין לי מושג למה. אני מסתדרת יופי עם שתי מסרגות. הכל ברור שם, מעלים, מורידים, הכל פשוט. הכל ברור. קרושה זה מבולגן. עם כל מיני אפשרויות תלת מימדיות מסובכות.

או לפחות כך חשבתי, עד שלפני כמה חודשים, ליאת בקבוצת הסריגה התל אביבית התנדבה ללמד את כולנו לסרוג ריבועי סבתא. ובאמאשלי, להתחיל עם הדבר הזה התברר כאפילו יותר ממכר מסמים. ישבתי שעות מול הטלויזיה. סורגת ריבועים. ועוד ריבועים. ואז מסדרת אותם על הרצפה לפי הצבעים, ובוהה בהם כמו מפגרת, בתהייה האם זהו סידור הצבעים ההגיוני. כי אכן, חכמות ממני כבר אמרו שהתכלית העיקרית של ריבועי סבתא היא כדי להסתכל עליהם. לא חלילה, לתפור אותם ביחד.

בשלב כלשהו, הבנתי שעם כל הכבוד, יש כאן בעיה קלה: בסופו של דבר אצטרך לתפור את כולם. ואני ממש שונאת לתפור (אני מפתחת בהדרגה חיבה רבה לסוודרים שנסרגים במעגל, ואם אפשר, אז גם כאלה שהשרוולים נסרגים מתוכם, במעגל, במקום לסרוג אותם בנפרד).
אז מיציתי את הקטע בשמונים ריבועים, ואיכשהו יצאה מזה שמיכת ברכיים חביבה לישיבה מול הטלויזיה. אני מרוצה. אבל אני עדיין מפחדת מקרושה.

נסו והתמכרו!