חלבי? בשרי? פרווה! (הו, הזוועה!)
פעם, לפני שהיו צמרים סינתטיים, היתרון הגדול של שימוש בצמר (ולא משנה אם מדובר בצמר שמקורו בכבשים או בכותנה) היה בעובדה שהפקתו אינה פוגעת באופן משמעותי בבעלי החיים שמספקים את חומר הגלם להפקת הצמר. לצורך הדיון הנוכחי, נימנע כרגע מן הסוגיה האתית המעניינת הנוגעת ל-mulesing הנהוג בכבשי מרינו באוסטרליה, כי זה נושא לפוסט אחר, ואני בטוחה שיש ל-CrazyVet הרבה יותר מה להגיד בנושא, בהיותה וטרינרית וכל זה.
והנה אני יושבת ומעיינת בגליון הסתיו של Vogue Knitting ונתקלתי במודעה לזוועה הבאה – חברה קנדית המפיקה את הצמר שלה מפרווה, ומציעה "צמר יוקרתי" בשלל צבעים המופק מפרוות חולד, ארנב, בונה או שועל. בניגוד לצמר מכבשים, השועלים (אותם מגדלים בחווה ייעודית לצורך זה) דווקא לא זוכים לסיבוב פרוותי נוסף. לפחות לא בעולם הזה.
התענוג מעורר הרצון להקיא יעלה לכם 114 דולר לכדור פרוות שועל במשקל 30 גרם (שאורכו בערך 7.5 מטר של גועל נפש)
לא צמר, ולא ורוד. שועל מת.
קטגוריה: אתיקה תגיות: אכזריות, בעלי חיים, להקיא, פרווה
7 במרץ, 2009 בשעה 17:00
חולירות. כמו כל העוסקים בתעשיית הפרווה. זו פשוט חוצפה לקרוא לזה "yarn".
לגבי המולסינג, אני עובדת על זה. תחקיר מעמיק לנושא שנוי במחלוקת, לא?
8 במרץ, 2009 בשעה 7:32
שרון, עוד לא התחיל הבלוג וכבר יש לך תגית "להקיא"?
אני גאה בך.