אני אינסטלטורית?
ידידתי פ' טוענת שיש שני סוגי קצה לסריגה, סריגת קצה וסריגה תהליכית. הסורג/ת הראשונה מתאפיינ/ת ביצרנות בלתי נלאית – חזרה על דוגמא מספר רב של פעמים, כי המטרה היא החפץ הסרוג; הסורג/ת השני/יה מתאפיינ/ת לעומת זאת בסקרנות לתהליך וללימוד טכניקות ושיטות, תוך ויתור על יצרניות, כי קשה לייצר כמויות שלומדים כל הזמן דברים חדשים. בכולנו יש קצת מזה וקצת מזה, במינונים שונים. ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כדי להקדים את הוידוי שאני סורגת תהליכית עצלנית. אני מאוד אוהבת ללמוד טכניקות חדשות, אולם בדרך כלל לימוד זה יגיע לאחר פרק זמן ממושך למדי של דחיות וקיצורי דרך אחרים, שמספקים תחליף הולם (או לא) לטכניקה המדוברת. כך לא-למדתי במשך זמן רב את שיטת העלאת העיניים Tubular cast-on, שמשמשת ליצירת בסיס גמיש ונאה לשולי פטנט לסוודרים. עד עכשיו פשוט העלתי עיניים בשיטת הזנב הארוך (Long tail cast-on), שנותנת תוצאה אלסטית ונאה למדי, אבל לא מושלמת לסריגת פטנט.
אבל לא עוד. היום, החלטתי, אלמד להעלות עיניים בשיטת הצינור. ויהי מה. הסוודר הבא פשוט זועק לשוליים מושקעים כמו הצמר ושאר הדוגמא. אז החנתי את הישבן מול מסך המחשב, והחלטתי, היום אלמד את הטכניקה הארורה ויהי מה. ואתם יודעים מה? זה לא כל כך מסובך כמו שחשבתי. יותר נכון, עם המדריך הזה של איזולדה, זה לא כל כך מסובך. כל המדריכים האחרים שניסיתי בעבר פשוט הביאו אותי למצב קטטוני מיואש, מלווה בזעקות "אבל מאיפה הגיע החוט הזה?" ונטישת הדוגמא, אם המעצב מתעקש על העלאת עיניים בשיטה זו. כנראה שזו לא השיטה, זה מי שמלמד אותה, ואיך.
24 בפברואר, 2009קטגוריה: טכניקות, מדריכים תגיות: Tubular cast-on, העלאת עיניים, טכניקה, מדריך, סריגה
7 במרץ, 2009 בשעה 3:12
רבי Yarn Harlot נותנת בהם סימנים בספר המוצלח שלה At knit's end. היא טוענת שאפשר להבחין בין סוגי הסורגות באמצעות השאלה הפשוטה שכל סורגת צריכה לשאול את עצמה – מה תעשה אם מטוסה מתרסק בלב ים והיא נשארת עם כדור צמר אחד בלבד וזוג מסרגות. כמובן שתסרוג כל הדרך לאי הבודד, אבל כשהגיעה לאי, האם תפרום ותתחיל מחדש או תשאיר את הפרויקט סרוג ותחפש חומר חדש (נניח, דשא) לסרוג איתו?
ברכות על הבלוג החדש! אני אשמח לכתוב פוסט אורח ברגע שאצליח לחשוב עם אחד. יש נושאים שחסרים לכן במיוחד?
7 במרץ, 2009 בשעה 16:56
נשמח לארח אותך אצלנו! מהו הנושא החביב עלייך? נושאים לא חסרים לנו, רק זמן
אני לא כל כך מסכימה עם השאלה הזו בתור "התער" שמבדיל בין סוגי הסורגות, כי גם לחפש חומר חדש ולטוות ממנו חוט הוא סוג של תהליך (נחמד מאוד, אגב) שמעצים את ההישג שבסריגה – אם הסריגה עצמה נותנת תחושה נהדרת של "עשיתי את זה לגמרי בעצמי", לסרוג משהו מחוט שטווית בעצמך זו חוויה נהדרת (וכן, גם על זה הרבי כתבה לא מזמן בבלוגה, כשהיא סיימה את הפברוארי ליידי שלה, מחוט שטוותה בעצמה. כשאני חושבת על הטוויה שלי, אני מקווה שיום אחד אגיע לרמה כזו…).
אה, והספר הזה פשוט קורע מצחוק. קראתי אותו בטיסה האחרונה שלי לארץ, וקצת הפחדתי את שכניי לטיסה עם פרצי הצחוק
9 במרץ, 2009 בשעה 11:57
היי! היגעתי עלכן מRAVELRY , ברכות על הבלוג, הוא נחמד מאוד ומלא בהומור, אהבתי !!:)))
בקשר לTubular cast-on , הוא מצויין לגרביים, נמתח טוב ומחזיק טוב על הרגל.
העברית הכתובה שלי לא מי יודע מה
) מקווה שזה די נסבל:))))